יום טוב של גליות אין בו שום מחלוקת

הישיבה הספרדית האחרונה ששומרת על המסורת הספרדית, מנהגים

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

א. השיר “אעופה אשכונה” של רבי יצחק אבוחצירא

בן איש חי (ש”א הלכות חנוכה הי”ד-י”ז): אסור

בן איש חי כותב לומר תהלים בחג שבועות.

  קורס נבכי לשון הקודש – סדרת שיעורים

על שאלה זו ענה מרן שליט”א בע”פ, דאע”פ

מעשה בחכם שנזדמן לעיר אחת וביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים, חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצוין: “נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלשה חודשים”, על השניה: “בן חמש שנים”, על השלישית: “בן שתים עשרה” וכו’ וכו’. כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה…

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

מהדגשת הפסוק בתחילת הפרשה “ואתחנן אל ה' בעת ההיא“,

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

    סימן א' – בענין תשלום ההורים

יש ספר שנקרא"הבהרת החסידים" לר' נפתלי דעבמיצר (כמדומה)

וכצפוי, המעשה עורר עליו התקוממות גדולה. אותם אנשים שהיה נוח להם בהמשך מעשי ההפקרות, הוציאו עליו לעז וטענו כי המניע לפעולתו לא היה חף מנגיעות אישיות, ומאחורי מעשהו עמד רצון להתבלט ולהראות קנאותו! והיה להם סימוכין לכך מהגנים המשפחתיים: סבו (יתרו) היה עובד אלילים (וכמו שכתב רש"י: "שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל").

לרגל הילולת הגאון הראשון לציון הרב מרדכי אליהו

תודה רבה על המידע, על כל פנים הרב

הפסוק הובא לתת טעם למנהגו של הלל עצמו,

מנהג הספרדים לעשות האזכרה באדר ב' (שלחון ערוך

משוגע אחד קרא לסוס שלו שמעון הצדיק ואחרי

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה. 

חידוש כזה אמתי מילא חדרי לבבי שמחה  |